דיון ומסקנות

כמעט כל ענפי הספורט מופרדים לחלוטין בין נשים לגברים. זה מתחיל כמובן בשיעורי ההתעמלות בבית הספר, שם שמים דגש עם ההבדל הפיזי בין המגדרים כדי להפריד, אך האם לא היינו רואים שיפור בהישגי הבנות אם היו מתחרות מול בנים? השאלה הנשאלת היא ממה בעצם חוששים בעולם הספורט? שמישהו או מישהי יפרצו את גבולות ההפרדה המגדרית? הם חוששים שלפתע אישה תעז להתחרות בתחום השייך לגברים או שגבר בכסות אישה יתחרה בנשים? מדוע אנו זקוקים להפרדה הזו? האם בשל גישה של שמירה על ספורט הנשים למען הנשים? או שהמין השלט הגברי פשוט לא רוצה שיתערבו לו בענפי הספורט. מדוע נשים לרוב לא עושות קריירה מהספורט? (ואיני מדברת על מורה לחינוך גופני)

ידעתי מההתחלה מהו הנושא שלי, אני מאד מתעניינת בספורט והשתתפתי בענפי ספורט שנחשבים "גבריים" אך לא היה לי ברור מה אחקור בדיוק. התחלתי בכלליות, חקרתי על האישה ומעמדה באופן כללי בעבר, מה היה תפקידה וכייצד נתפסה בחברה אז, איך התפתח עם השנים מעמד האישה וזיכה את הנשים להיות בעלות מעמד גבוה משהיה אך עדיין נחות ממעמדו של הגבר. לאחר שהבנתי שמעמד האישה השתנה מעט עם השנים רציתי לחקור מדוע לאחר שמעמדה של האישה והיחס כלפיה השתנה בתחומים רבים עדיין לא זוכות להיות בעלות מעמד שווה בתחום הספורט. הדילמה הייתה האם הרייטינג הוא הסיבה להשקעה הרבה בספורט בו מופיעים גברים מול חוסר ההתייחסות לנשים בענפי הספורט השונים? ממנה הסקתי את שאלת המחקר שלי והיא מה הקשר בין השקעה כלכלית ופרסום של ספורט גברי ונשי לבין אחוזי רייטינג של אותו ספורט?

נפגשתי עם חני הבוחנת שהגיעה לבית הספר שלי. הסברתי לה שבחרתי בנושא הזה, והיו לי אין ספור שאלות שיכולתי לשאול לאחר שהצגתי זאת בפניה הסכמנו שאתמקד בשאלה האם הסיבה להפחתת שידורי הספורט בהם  נשים לוקחות חלק נובע משיקולי רייטינג?. למעשה היא כיוונה אותי להתחיל לעבוד על הסקירה הספרותית שלי, להיעזר במאמרים אקדמיים מומלצים בעיניה, ואף לפנות לכתבי ספורט ועיתונים שונים.

ואכן כך עשיתי. התחלתי לבדוק כמה מאמרים אקדמיים, ושלחתי שאלות למספר אתרים בהם התפרסמו כתבות ספורט העוסקות בנושא שלי, אך הגעתי למבוי סתום. לא קיבלתי תשובות מכותבי הכתבות והתשובה שכן קיבלתי הייתה ריקה מתוכן, ולכן החלטתי ללכת לכיוון אחר, והתחלתי לראות כמה פעמים מוזכרות נשים בעיתוני ספורט במשך מספר ימים. אף אישה לא הוזכה אף לא פעם אחת למות שאכן היו בתקופה זאת הישגים שונים מצד נשים. ערכתי את הסקר שעשיתי בקב אנשים שונים באוכלוסייה ועיבדתי את הנתונים בתוכנת האקסל.

סקר זה נעשה על מנת לבדוק מה האנשים חושבים על שילוב הנשים בספורט הנחשב גברי, האם צריכה להיות הפרדה בין נשים לגברי במשחקי הספורט, האם היו במשחק ספורט בו שיחקו נשים, מהי דעתם על סיקור ספורט נשי, וכמובן האם הרייטינג אחראי לכך שספורט נשים אינו מסוקר או מופיע בתקשורת. ניתן לראות כי 91% חושבים שבנות צריכות לשחק בספורט שנחשב גברי בעוד 9% היו נגד. כ73% חושבים כי צריכה להיות הפרדה בין נשים לגברים במשחקי ספורט. רוב האנשים לא היו במשחק ספורט בו שיחקו נשים. כמו כן כ91% אחוזים חושבים שספורט נשי צריך להיות מסוקר תקשורתית וכי הרייטינג הוא האחראי לכך שספורט נשים אינו מסוקר או מופיע בתקשורת.

שתי השאלות האחרונות מספקות לי את התשובות לעבודה שלי, אנשים ענו בדיוק כפי שציפיתי שיגיבו וניתן לראות כי הרייטינג הוא הסיבה לחוסר סיקור תקשורתי, וכי ישנם אנשים רבים אשר מעוניינים כן לראות נשים שעושות ספורט.

כמו כן בדקתי כמה כספיים מושקעים בנשים בענפי הספורט השונים 

נתונים על השקעה כלכלית בספורט :

מן הטבלה עולים כמה ממצאים מרכזיים:

התקציב הציבורי המוקצה לענפי ספורט קבוצתיים גדול מזה המוקצה לענפי ספורט אישיים, בשל מספר הספורטאים הגדול הפעיל בענפים האלה, אך ללא התאמה להישגים באותם הענפים. 

התקצוב הציבורי המוקצה לענפי ספורט אולימפיים גדול מן התקצוב של ענפי ספורט לא אולימפיים, גם באותם ענפים שפעילים בהם ספורטאים ישראלים רבים שהגיעו להישגים בתחרויות בין-לאומיות. נטען כי הגדרת "המקדם האולימפי" בקריטריונים לניקוד של המועצה להסדר הימורים ספורט, גורמת לפער בתקציבים המוקצים לענפים האלה. 

מינהל הספורט מקצה תקציבים רבים לענפי ספורט שבהם הגיעו ספורטאים ישראלים להישגים בתחרויות בין-לאומיות ולענפי ספורט אישיים. הקצאה זאת תורמת לאיזון בין ענפי הספורט האישיים והקבוצתיים, אך מכיוון שחלקו של המינהל בכלל התקציבים המועברים לענפי הספורט נמוך יחסית, השפעתה על התפלגות התקציב איננה גדולה. 

כמו כן ניתן לראות את פערי התקציב בין קבוצות הנשים לקבוצות הגברים בענפי הספורט השונים.

מכאן ניתן להסיק כי ספורט גברים מתוקצב בכספים רבים מאד מתקצוב ספורט הנשים. כמו כן נתונים אלו לא השתנו מאז השנים הללו.

חקרתי את הפרסום באתרי ספורט :

10/5/2017

11/5/2017

ניתן לראות כי אין פרסום על כתבות ספורט בהן מוצגות נשים. במשך מספר ימים צילמתי צילום מסך של כתבות במדור הספורט של Ynet ו - One , וניתן לראות כי נשים אפילו לא זוכות לפרסום ול"מסך". הן אינן מופיעות בכתבות ספורט ואין זוכות ליחס באתרי הספורט השונים אשר מתייחסים לספורט גברי כדבר מרכזי והוא מקבל פרסום רב באופן מוחלט מנשים אשר עושות ספורט גם אם הוא לא גברי וגם אם כן. 

במהלך העבודה המשכתי לכתוב את סקירת הספרות ולהוסיף מושגים שונים שקשורים לעבודה שלי.

הדברים החשובים שעולים מסקירת הספרות: 

מוסדות הספורט הם דוגמה מוצלחת ביותר בהקשר של דומיננטיות גברים בערכאות אזרחיות: בכל מוסד ספורט ארצי – ההתאחדויות המקומיות או הבין-לאומיות: פיפ"א (כדורגל), פיב"א (כדורסל), הוועד האולימפי וכו' – השליטה נתונה בידי הגברים, והיא מתגלמת בכך שהמשרות הבכירות במוסדות האלה מאוישות בעיקר בגברים. אבל גם בהם נפרצו החומות, ונשים החלו להשתתף בענפי הספורט השונים בשלושה תפקידים מתבקשים מאליהם: שחקניות, צופות ומנהלות. למעשה, למרות הדומיננטיות הנמשכת של הגברים בענפי הספורט, הם כבר אינם בבעלותם המלאה; הנשים תפסו עמדות בענפים אלו, אשר בעבר היו חסומים לחלוטין בפניהן. לדוגמה, השתתפות נשים בתחרויות באולימפיאדה, שהחלה מאפס וכיום עומדת על למעלה מ-40% מהמשתתפים, היא עדות לשינוי ביחסים שבין גברים לנשים: הספורט על ענפיו השונים כבר אינו של גברים בלבד, כולל ענפים כמו כדורגל שנחשבים גם היום "גבריים"

האם תפקידה של החברה הוא לקבוע איזה מקצוע מתאים למגדר מסויים ולהכתיב האם סוג הספורט מתאים לאותו מגדר?

"הסינדרלות החדשות" של תמר ליבס עוסק בהשפעת תקשורת ההמונים בגיבוש שאיפות מקצועיות אצל בני נוער. הנחת המאמר היא שאנשים משני המגדרים יגיעו למימוש עצמי אם יפתחו את כישוריהם וימלאו תפקיד פעיל בחברה. אנתוני גידנס טוען כי למרות שאיפת הפמיניסטיות שזהותן תכלול יותר מחיי משפחה הן מגלות שהאני הנשי שלהן מזוהה בעיקר עם נושאי בית והמודלים הנשיים הקיימים בחברה מורכבים מסטריאוטיפים גבריים.

הטלוויזיה והספורט התחרותי כמו נולדו זה למען זה, כך טוען במאמרו משולש מנצח גלעד ויינגרטן (2003), והקשר ביניהם מתחזק מדי יום. כמעט כל הענפים שינו את פניהם ואת חוקי המשחק כדי להתאימם לדרישות המדיה. ענפים שלא הצליחו להסתגל לדרישות עומדים בפני סכנת היעלמות. התפתחות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה לספורט התחרותי, בשני העשורים האחרונים, קשורה באופן ישיר לשני תהליכים מקבילים: האחד, הפיכתו של הספורט מעיסוק עממי-חובבני ומקומי למקצועני-מסחרי וגלובלי; והאחר, הכרתה של הטלוויזיה שספורט אינו רק אירוע חדשותי אלא אמצעי בידורי ממדרגה ראשונה ובעל כוח משיכה שאין שני לו. כל מה שנדרש כדי לקשור את הקשר בין טלוויזיה לספורט היה קיים גם קודם לכן, אבל צריך היה לחכות לדמויות המתאימות ולהתפתחות הטכנולוגית כדי להדק אותו סופית. כמו בעולם הרחב, גם בישראל התפתחה סימביוזה בין הספורט לטלוויזיה. אותם דברים שהשפיעו על התפתחותה בעולם פעלו גם בישראל, בקנה מידה קטן הרבה יותר. נכון שהספורט הוא עדיין בן חורג, זניח יחסית, בתרבות הכללית בישראל, אך מהיותו קשור לספורט העולמי, מבחינה ארגונית בינלאומית ומקצועית, הוא אינו יכול להתעלם מהתמורות החלות בו בהשפעת הטלוויזיה, וחייב להתאים עצמו אליהן בקפדנות. האם יש הצדקה לכך שבספורט גברים משקיעים כסף ומשאבים רבים, בעוד שבספורט נשים רמת הכספים שמושקעים והמשאבים היא ירודה? רמת הייצוג של הנשים בכדורגל מוגדרת כ"נמוכה ביותר", והנתונים מדגישים את "הקשיים שעומדים בפני הנשים המנסות לטפס לעמדות גבוהות במבנה ההתאחדות". נשים לא זוכות לספונסרים (חסויות) ולכן קשה להן לקבל ייצוג, ולהתברג לעמדות הגבוהות במבנה ההתאחדות.

האתיקה באה להדגיש את הערכים והנורמות המקובלים או הנכונים במקצוע מסוים או בקבוצה מסוימת מה נכון, מה מוצדק ומה ההפך. הקוד האתי קובע את רף ההתנהגות הרצויה באותו מקום והוא נקבע על פי החברה. שוב ניתן לראות כי העולם מאד מושפע מהחברה והתקשורת בפרט, והם קובעים מה "נורמאלי" בעיני החברה - ההגדרה של "נורמאליות" או בתווך הנורמה היא מוגבלת מאד ומקבעת את האנשים לחשוב בצורה סטריאוטיפית ולא רחבה, לגבי "השונה" בחברה - זאת שכן משחקת כדורגל או כדורסל, מתאבקת ועושה ספורט שבעיני החברה נחשב כ"גברי" כי זה מה שהחברה קבעה והתקשורת המורכבת מאותם אנשים אשר מתנגדים לסיקור תקשורתי של נשים המשחקות בספורט גברי, מהסיבה שזה לא מה שהחברה רוצה - אז מה קדם למה הביצה או התרנגולת? האם האנשים לא רוצים לראות שקחניות בספורט גברי כיוון שזהו דבר לא מקובל בחברה ובתקשורת או שמא אין סיקור תקשורתי לנשים בספורט הגברי כי האנשים אינם מעוניינים לצפות בספורט זה.

נושא הפמניזם מתקדם עם השנים. היום אנחנו מבינים שהתקשורת יוצרת אצלנו מציאות וכי סיקור הספורט בצורה מסויימת גורמת להתייחסות למושא הסיקור באותה צורה. אני חושבת שמחקר זה, אשר חושף את  סיקור התקשורת כמשפיעה על ענפי הספורט יכול להציף את הבעיה ולהוביל למחקרים עתדיים שיוכלו לקדם את ייצוג הנשים בספורט "גברי".

התשובה לשאלת החקר שלי אינה חד משמעית, אך ניתן לראות על פי הסקר שערכתי ועל פי חקירת סיקור הנשים בספורט על ידי צילום מסך של חדשות הספורט המתפרסות על מספר ימים, הנתונים בטבלה וסקירת הספרות, שאכן יש קשר בין השקעה כלכלית ופרסום של ספורט גברי ונשי לבין אחוזי רייטינג של אותו ספורט. הסיבה להפחתת שידורי הספורט בהם  נשים לוקחות חלק בהחלט נובע נובע משיקולי רייטינג - ככל שיש יותר רייטינג יש יותר כסף, נשים לא זוכות לתקציב שווה כשל גברים בענפי הספורט מהחשש שהציבור הרחב לא יצפה בספורט זה והוא לא ימשוך תשומת לב, ולכן ההעדפה היא להעניק מעט כסף על מנת שלא יהיה בזבוז מוחלט - וכך נוצרת הבעיה מה קדם למה הביצה או התרנגולת? האם בגלל הרייטינג נשים לא זוכות להשקעה רבה בספורט או שמא בגלל שאין רייטינג הן לא זוכות בספונסרים, בחסויות ובהשקעה כלכלית באופן כללי. העבודה עונה על השאלה הזאת - החברה קובעת את הנורמה ולכן כך גם האנשים שאחראיים לסיקור התקשורתי ולהענקת הכספים. נשים לא זוכות להשקעה רבה, כי "החברה" רואה בזה משהו לא "מעניין" או דבר שמצריך סיקור תקשורתי או השקעה כלכלית בהן שמהווה בזבוז זמן ומשאבים.