מבוא

מיתוס האישה הוויקטוריאנית

בחברה המערבית הוויקטויראנית (אירופה וארצות הברית) במאה ה-19, האמינו שאלוהים והטבע הועיד לאישה תפקידים מסויימים בחברה ובמשפחה - להיות יד ימינו של הבעל, לחנךאת ילדיו, ולשמור על קדושת המשפחה הפולחן של המשפחה הוויקטוריאנית, מעגן בתוכו אפיונים של האידיולוגיה של החברה הבורגנית במאה ה-199. האישה האידיאלית צריכה להיות עדינה, רגשנית, רגישה, אימהית, מטפחת, מוסרית, פסיבית, תלותית, מסורה, מעודנת. היא צריכה להיות רעיה מסורה ואם למופת. התפקיד שלה במשפחה הבורגנית מגדיר את הזהות שלה כך טוען ד"ר גלילי במאמרו (ספורט ומגדר בחברה : מאפיינים, זהויות וייצוגים), את התפקיד המגדרי של האישה, הצדיקו במבנה הפיזיולוגי והפסיכולוגי שלה, שמתאים לעבודות הבית, ואינו מתאים לעבודה היצרנית של שוק העבודה. כלומר מעמדה של האישה נחות ביחס לגבר. (שם)

התייחסות המדע והרפואה לאישה ולגופה

המדענים והרופאים נחשבו באותה התקופה למומחים בתחום של גוף האישה. מאחר שנשים היו מודרות מהמדע, מדובר ברופאים גברים, אשר קבעו את היחס של הרפואה והמדע לגוף האישה, וכנובע מכך יחס החברה לעיסוק האישה בפעילות גופנית / ספורטיבית. הם לקחו לעצמם את הכוח להשפיע על כל תחום בחיי האישה. בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19, מדענים עסקו בחקר טבעה של האישה, ובהגדרת המאפיינים הפיזיים והמנטליים של האישה. הרופאים הצדיקו את השוני בין נשים וגברים בעובדות ביולוגיות גוף  האישה תואר על ידם כגוף, שברירי, הגולגולת שלה קטנה יותר, השרירים שלה עדינים יותר, העצבים שלה רופפים. האיברים המיניים של הגבר הם חיצוניים, ולכן הגבר נתפס כאקטיבי, יוצר, דומיננטי, בעוד שאצל האישה האיברים המיניים הם פנימיים, ולכן היא תוארה כפסיבית. בצורה זו הובנתה הנחיתות הפיזיולוגית של נשים לעומת העליונות הפיזיולוגית של הגברים. נחיתות פיזיולוגית זו, היא זו שמסבירה, בעיני הרופאים, את הנחיתות המעמדית, האינטלקטואלית והמוסרית של נשים. הפיזיולוגיה היא הגורל שלהן, היא זו שמכתיבה את מהלך חייהן: לידה, בגרות מינית, וסת, נישואין, יחסי מין, הריון, לידה, גידול ילדים, גיל הבלות, מוות. על פי הבניה זו המבנה הפיזיולוגי של הגוף הנשי, מגדיר את הזהות שלה, הוא הכלא שלה והיא הקורבן שלו. התהליכים הפיזיולוגים של הגוף והשינויים שחלים בו בעת ביוץ, מחזור או הריון, מתוארים כשולטים ברגשות ובהתנהגות של האישה, וכמעצבים את אישיותה ואת האינטיליגנציה שלה. וויקיפדיה. (שם)

הטיעונים נגד עיסוק האישה בפעילות גופנית

הספרות הרפואית במאה ה-19, קבעה כי גם המבנה האנטומי והפיזיולוגי המיוחד של האישה, וגם המחויבות המוסרית שלה, פוסלים אותה מלעסוק בספורט. נטענו מספר טיעונים מדוע נשים לא צריכות לעסוק בפעילות גופנית: יותר מדיי פעילות גופנית תגרום לפגיעה בפוריות של האישה. הרופאים טענו שיש בגופן של נשים פחות אנרגיה, וכי עיסוק בספורט יגרום לפגיעה באברי הרבייה בגלל חוסר אנרגיה. הגוף הנשי נתפש כחלש וכחולני במהותו, ולכן העיסוק בספורט יפגע בייעוד של הגוף הנשי כמייצר של המין האנושי. לנשים יש מחויבות מוסרית לשמור על אנרגיית החיים שלהן, למען יוכלו למלא את תפקידן כאמהות וכרעיות. טענה נוספת הייתה שיותר מדיי התלהבות מספורט, תגרום לאישה לאבד שליטה ולחוות התמוטטות עצבים, ואף התנהגות מינית שאינה הולמת. נשים ספורטאיות יאמצו את הלבוש, התסרוקת ואת ההתנהגות הגברית. הספורט מבזבז את האנרגיה, פוגע באיזון ההורמונאלי, גורם להתפתחות של תכונות גבריות, וכך לפגיעה בנשיות שלהן. אישה חזקה היא לא נשית. הנשיות היא "הטבע", לעסוק בספורט ולחזק את הגוף שיהיה גוף גברי – זה בניגוד לזהות הנשית "הטבעית". הבניית הנשיות בצורה זאת הייתה מוגבלת לנשים מהמעמד הבינוני-גבוה. נשים עניות עבדו בעבודות גופניות קשות ולא היו עדינות וחלשות. עובדה זו מבהירה כי לא מדובר בנשיות "טבעית" אלא במודל  נשיות שהתפתח בהבנייה חברתית בתקופה מסוימת ובנסיבות חברתיות-כלכליות-תרבותיות מסוימות. וויקיפדיה. (שם)

המהפכה התעשייתית והשפעתה על עיסוק נשים בפעילות גופנית

המהפכה התעשייתית ותרבות הפנאי

המהפכה התעשייתית ועליית הקפיטליזם הביאו לשינויים בסדר החברתי והכלכלי שהיה נהוג. עד אז המבנה החברתי והמשפחה בתוכו, נחשבו לסדר אלוהי בלתי ניתן לשינוי. המהפכה התעשייתית גרמה לשינוי בהגדרות של ההבדלים בין התחום של העבודה לתחום של המשפחה, והכניסה מיימד חדש לתפקידים המגדריים. האישה נדרשה להיות בתפקיד של אם ורעיה, להתמקד יותר בעבודה בבית ובגידול הילדים, בעוד שמהגבר נדרש להיות המפרנס, ראש המשפחה שדואג לכלכלת המשפחה. תפקיד האישה "לשחרר" את הבעל לעבודה בחוץ על מנת שיוכל לדאוג לכלכלת המשפחה. המשפחה הבורגנית באמצע התקופה הוויקטוריאנית, צברה רכוש וכסף, אשר אפשר לה להעסיק משרתים אשר יבצעו את עבודות הבית. ההתעשרות של מעמד הביניים הבורגני, הצמיח תחום חדש של צריכה – שוק של צריכת תרבות הפנאי עבור כל המשפחה. נשים מהמעמד הבינוני – גבוה, ביטאו את המעמד הכלכלי חברתי של הבעל, באמצעות תרבות הפנאי. זה העצים את התלות הכלכלית של האישה בבעלה. התפתחה אופנה שייצגה את תרבות הפנאי. שהתאימה למימוש אידאל הנשיות והיופי הנשי, נשים לבשו מחוך שיעצב את גופן לפי דרישות החברה, ושמלות נפוחות אשר הצרו את צעדיהן, והגבילו את יכולת התנועה שלהן. משה לוי 2014. (שם).

עיסוק בספורט כחלק מתרבות הפנאי

במחצית השנייה של המאה ה-19, נשים מהמעמד הגבוה עסקו בכמה ענפי ספורט, אך רק במסגרת של תרבות הפנאי ולא במסגרת תחרותית. למשל הן רכבו על אופניים, שיחקו קריקט, גולף וטניס, ירו למטרה בחץ וקשת, עסקו בשחייה, וברכיבה על סוסים. רכיבה על אופניים, לדוגמה, הפכה לטרנד של נשים במעמד הביניים בארצות הברית בסוף המאה ה-19. העיסוק ברכיבה לא נחשב לספורט, אך הביא לשינוי בצורת הלבוש של הנשים. משמלות ארוכות והדוקות עם מחוך, לשמלות רפויות וקלות יותר, שאפשרו לנשים רכיבה בטוחה יותר, ויכולת תנועה רבה יותר. וויקיפדיה. (שם).

שוות אך נפרדות - אלכסון

כעשור ומחצה לאחר מלחמת העולם השנייה, משנות ה-60 ואילך, התרחב המאבק הפמיניסטי כמעט לכל תחום. מהספרות הרבה שהופיעה באותם ימים ולאחריהם ניתן להסיק שהמאבק התמקד לא רק בהשגת שוויון זכויות בתחום מסוים, למשל זכות הבחירה, אלא בשוויון זכויות בקביעת תהליכים (זכות ההיבחרות): להיות שותפות מלאות בקביעת הכללים שעל פיהם נקבעים הזכויות השונות וחלוקת המשאבים.

מוסדות הספורט הם דוגמה מוצלחת ביותר בהקשר של דומיננטיות גברים בערכאות אזרחיות: בכל מוסד ספורט ארצי – ההתאחדויות המקומיות או הבין-לאומיות: פיפ"א (כדורגל), פיב"א (כדורסל), הוועד האולימפי וכו' – השליטה נתונה בידי הגברים, והיא מתגלמת בכך שהמשרות הבכירות במוסדות האלה מאוישות בעיקר בגברים. אבל גם בהם נפרצו החומות, ונשים החלו להשתתף בענפי הספורט השונים בשלושה תפקידים מתבקשים מאליהם: שחקניות, צופות ומנהלות. למעשה, למרות הדומיננטיות הנמשכת של הגברים בענפי הספורט, הם כבר אינם בבעלותם המלאה; הנשים תפסו עמדות בענפים אלו, אשר בעבר היו חסומים לחלוטין בפניהן. לדוגמה, השתתפות נשים בתחרויות באולימפיאדה, שהחלה מאפס וכיום עומדת על למעלה מ-40% מהמשתתפים, היא עדות לשינוי ביחסים שבין גברים לנשים: הספורט על ענפיו השונים כבר אינו של גברים בלבד, כולל ענפים כמו כדורגל שנחשבים גם היום "גבריים".
אמיר בן - פורת (2015). (שם). 

null

כמעט כל ענפי הספורט מופרדים לחלוטין בין נשים לגברים. זה מתחיל כמובן בשיעורי ההתעמלות בבית הספר, שם שמים דגש עם ההבדל הפיזי בין המגדרים כדי להפריד, אך האם לא היינו רואים שיפור בהישגי הבנות אם היו מתחרות מול בנים? השאלה הנשאלת היא ממה בעצם חוששים בעולם הספורט? שמישהו או מישהי יפרצו את גבולות ההפרדה המגדרית? הם חוששים שלפתע אישה תעז להתחרות בתחום השייך לגברים או שגבר בכסות אישה יתחרה בנשים? מדוע אנו זקוקים להפרדה הזו? האם בשל גישה של שמירה על ספורט הנשים למען הנשים? או שהמין השלט הגברי פשוט לא רוצה שיתערבו לו בענפי הספורט. מדוע נשים לרוב לא עושות קריירה מהספורט?, ואינני מדברת על להיות מאמנות או מורות לספורט.

גברת, זה לא בשבילך

"ענפים רבים איבדו את דרכם, וחלק מהסיבה הוא שנשים נותנות לנו הוראות. אני נהנה מאוד מתרומת הנשים לספורט. טוב, זה שקר. אני אפילו לא יכול להעמיד פנים שזה נכון. מעט מאוד נשים טובות בזה. מסר לכולם - לכל עולם הספורט, במיוחד לפוטבול, יש הגדרה, והיא מכוונת לגברים. זהו עולם של גברים".

האם ישנו צורך בהפרדה מגדרית בספורט? האם בנות לא יכולות להתחרות עם בנים או להיות משולבות בקבוצות השונות? ספורט נשים מאז ומעולם היה תחום בעל אפשרויות מצומצמות, בדרך כלל ריקוד, לאחר מכן התפתח ענף הספורט לנשים גם למשחקים שונים הכוללים כדור או ריצה אך גם לא כהתחרות של נשים מול גברים. חשבתם שהעולם התקדם מהנקודה הזאת? לצערי לא. גברים לא משחקים עם נשים באותם משחקים והספורט שנשים משתתפות בו אינו משודר בטלוויזיה ולכן אף אחד לא מכיר שחקניות או ספורטאיות רבות מתחום משחקי הכדור - לא שחקנית כדורגל ולא שחקנית כדורסל.

בכל זאת יש כמה ענפי ספורט שנשים מרוויחות כמו גברים - גלובס

בחלק ניכר מענפי הספורט נהנים גברים מכספי זכיות גבוהים יותר ביחס לנשים - כך עולה ממחקר שערך ה-BBC. האפליה המגדרית באה לידי ביטוי גם ובמיוחד בענף הפופולרי בעולם - הכדורגל: ההתאחדות ששולחת למונדיאל את נבחרת הגברים הזוכה בטורניר, גרמניה במקרה של הקיץ האחרון, קיבלה מפיפ"א כ-22 מיליון ליש"ט, בעוד המקבילה הנשית (ברזיל שזכתה ב-2011 במונדיאל הנשים) שווה רק 630 אלף ליש"ט.

האם תפקידה של החברה הוא לקבוע איזה מקצוע מתאים למגדר מסויים ולהכתיב האם סוג הספורט מתאים לאותו מגדר?

הטלוויזיה והספורט התחרותי כמו נולדו זה למען זה, כך טוען במאמרו משולש מנצח גלעד ויינגרטן (2003), והקשר ביניהם מתחזק מדי יום. כמעט כל הענפים שינו את פניהם ואת חוקי המשחק כדי להתאימם לדרישות המדיה. ענפים שלא הצליחו להסתגל לדרישות עומדים בפני סכנת היעלמות. התפתחות יחסי הגומלין בין הטלוויזיה לספורט התחרותי, בשני העשורים האחרונים, קשורה באופן ישיר לשני תהליכים מקבילים: האחד, הפיכתו של הספורט מעיסוק עממי-חובבני ומקומי למקצועני-מסחרי וגלובלי; והאחר, הכרתה של הטלוויזיה שספורט אינו רק אירוע חדשותי אלא אמצעי בידורי ממדרגה ראשונה ובעל כוח משיכה שאין שני לו. כל מה שנדרש כדי לקשור את הקשר בין טלוויזיה לספורט היה קיים גם קודם לכן, אבל צריך היה לחכות לדמויות המתאימות ולהתפתחות הטכנולוגית כדי להדק אותו סופית. כמו בעולם הרחב, גם בישראל התפתחה סימביוזה בין הספורט לטלוויזיה. אותם דברים שהשפיעו על התפתחותה בעולם פעלו גם בישראל, בקנה מידה קטן הרבה יותר. נכון שהספורט הוא עדיין בן חורג, זניח יחסית, בתרבות הכללית בישראל, אך מהיותו קשור לספורט העולמי, מבחינה ארגונית בינלאומית ומקצועית, הוא אינו יכול להתעלם מהתמורות החלות בו בהשפעת הטלוויזיה, וחייב להתאים עצמו אליהן בקפדנות. האם יש הצדקה לכך שבספורט גברים משקיעים כסף ומשאבים רבים, בעוד שבספורט נשים רמת הכספים שמושקעים והמשאבים היא ירודה? רמת הייצוג של הנשים בכדורגל מוגדרת כ"נמוכה ביותר", והנתונים מדגישים את "הקשיים שעומדים בפני הנשים המנסות לטפס לעמדות גבוהות במבנה ההתאחדות". נשים לא זוכות לספונסרים (חסויות) ולכן קשה להן לקבל ייצוג, ולהתברג לעמדות הגבוהות במבנה ההתאחדות. (שם)

התאחדויות כדורגל משקיעות רק 5 דולר בממוצע בכל שחקנית

בעוד שחקניות הכדורגל מתכוננות לאירוע הגדול של גמר גביע העולם לנשים שיתקיים בקיץ בקנדה, דו"ח חדש מצביע על כך שהן עדיין נמצאות ב"שוליים של הספורט". כדורגל נשים. לפי הסקר עולה כי ברחבי העולם ישנן למעלה מ-30 מיליון שחקניות כדורגל, יותר ממחציתן בארה"ב ובקנדה.

לדעתי לא צריכה להיות הפרדה מגדרית בספורט. בנות יכולות לעשות כל פעילות גופנית לא פחות טוב מבנים. יש מצבים  כאלה ואחרים שכן צריך לעשות הפרדה בין בנים ובנות, כמו : בנות שמעדיפות לשמור על צניעותן או להפך, אבל לדעתי לא צריך לעשות את ההפרדה מתוך הכרך. לפי דעתי בנות כן יכולות להשתלב בענפי הספורט ולקבל במה משל עצמן. מי קבע שכדורגל זה ספורט לבנים ומי קבע שריקוד הוא ענף התעמלות של בנות? יש הרבה בנים שאני מכירה שרוקדים והרבה בנות שמשחקות במשחקים שנחשבים בעיני החברה כמשחקים שמתאמים לבנים.

בסרטון זה יש שימוש רב בסטראוטיפים ובדעות שונות ואף חלקן מוטעות אשר משקפות את הדרך שבאמצעותה אמצעי התקשורת ההמוניים מעצבים בעיות ציבוריות עבור הקהל, ובצורה זו משפיעה על הבנת הסוגיות הללו והערכתן על ידי הקהל. טכניקת המסגור כוללת: שימוש בסטראוטיפים, דפוסים מוכרים, הדגשת הסטיגמות. כמו כן סירטונים מסוג זה גורמים לתקשורת לעשות פרסומות כאלו על מנת להשיג את מבוקשם. אך האם זה מה שאנחנו רוצים כחברה?

אני תמיד אהבתי אומנויות לחימה ולמדתי 4 שנים קראטה שנתיים אומנות לחימה אחרת שמשלבת קארטה עם גמישות והתחרתי בתחרויות ישראל ועכשיו אני לומדת איגרוף. כשהייתי בכיתה ט' נסגר החוג שלי שבו יצאתי לתחרויות כמובן שחיפשתי קבוצה אחרת להתאמן בה כי החוג היה דבר שמאד גרם לי ביטחון עצמי, אבל כשרציתי להצטרף לקבוצה החדשה לא נתנו לי כי "הסנסאי"- המורה אמר שהוא מאמן רק בנים. והדבר הזה גרם לי להפסיק לעשות ספורט בתחום שאני אוהבת וכל זה רק בגלל שהמורה היה נגד זה שבנות ישתלבו בקבוצה. כיום אני לומדת איגרוף. אני הבת היחידה שם מתוך 15 משתתפים. בהתחלה דאגתי שהמאמן לא ירצה שתיהיה לו בת בקבוצה אבל עכשיו אני יודעת שהוא שמח שאני בקבוצה, ואני מודה לו על שנתן לי את האפשרות ללמוד אומנות לחימה והגנה עצמית. אני חושבת שיש לבנות כח עצום בספורט (ואני לא אומרת את זה סתם כי אני בת…)

יותר מזה אני חושבת שבנות יכולות לקחת חלק בענפי ספורט שונים, כמו למשל שחר פאר שהיא טניסאית ישראלית, המצליחה ביותר בתולדות  הטניס הישראלי בכל הזמנים. דירוג השיא של שחר פאר, הוא 11 בעולם, מהווה דירוג שיא של כל הזמנים בקרב הטניסאיות והטניסאים הישראלים. היא הטניסאית הישראלית היחידה שהעפילה לשלב רבע הגמר ליחידות בטורניר גראנד סלאם, באליפות אוסטרליה הפתוחה (2007) ובאליפות ארצות הברית הפתוחה (2007) והישראלית היחידה שהעפילה לגמר הזוגות לנשים ביחד עם ויקטוריה אזרנקה מבלארוס בטורניר גראנד סלאם, באליפות אוסטרליה הפתוחה (2008).

שחר פאר זכתה 8 פעמים באליפות ישראל לנשים בשנים: 2001, 2003, 2006 - 2010 ו-2012.  כלומר שחר פאר היא ההוכחה לכך שלא צריך לעשות את ההפרדה בין נשים לגברים בספורט, ויש צורך לתת לנשים מקום בספורט. ספורט זה פעילות גופנית ואני מאמינה שבנות יכולות להתאמן בכל ספורט שהוא אנחנו מדינה חופשית, שדוגלת בשוויון נשים וברגע שנמנע מבת להשתתף בענפי ספורט מעורבים ומקבלת במה משל עצמה ישנה סתירה בין האמירה למעשה. אני בנאדם שמאמין במעשים שמאחורי דיבורים וברגע שמשהו סותר אחד את השני מבחינתי זאת צביעות והתייפייפות של החברה להגיד משהו אחד ולעשות בדיוק ההפך. ושוב השאלה שלי היא ממה בעצם חוששים בעולם הספורט? שמישהו או מישהי יפרצו את גבולות ההפרדה המגדרית? האם באמת יש חשש שלפתע אישה תעז להתחרות בתחום השייך לגברים או שגבר יתחרה בענפי ספורט "נשיים"?

בכדי לעבור את מסננות העריכה ולזכות בסיקור תקשורתי, נדרשת ידיעה העוסקת בספורט נשים להוכיח את חשיבותה ולהיות מלהיבה יותר מידיעות העוסקות בספורט גברים, שנכנסות למדורי הספורט בתנאי סף פשוטים בהרבה. בעוד שפעולות פשוטות באימוני ספורט גברים מסוקרות על בסיס קבוע, ידיעות העוסקות בספורט נשים צריכות להיות מיוחדות מספיק כדי לזכות בחשיפה.

    

          

סיכום מאמר: הסינדרלות החדשות - תמר ליבס

"הסינדרלות החדשות" של תמר ליבס עוסק בהשפעת תקשורת ההמונים בגיבוש שאיפות מקצועיות אצל בני נוער. הנחת המאמר היא שאנשים משני המגדרים יגיעו למימוש עצמי אם יפתחו את כישוריהם וימלאו תפקיד פעיל בחברה. אנתוני גידנס טוען כי למרות שאיפת הפמיניסטיות שזהותן תכלול יותר מחיי משפחה הן מגלות שהאני הנשי שלהן מזוהה בעיקר עם נושאי בית והמודלים הנשיים הקיימים בחברה מורכבים מסטריאוטיפים גבריים.

"הסינדרלות החדשות" של תמר ליבס עוסק בהשפעת תקשורת ההמונים בגיבוש שאיפות מקצועיות אצל בני נוער. הנחת המאמר היא שאנשים משני המגדרים יגיעו למימוש עצמי אם יפתחו את כישוריהם וימלאו תפקיד פעיל בחברה. אנתוני גידנס טוען כי למרות שאיפת הפמיניסטיות שזהותן תכלול יותר מחיי משפחה הן מגלות שהאני הנשי שלהן מזוהה בעיקר עם נושאי בית והמודלים הנשיים הקיימים בחברה מורכבים מסטריאוטיפים גבריים. המאמר בוחן את התהליך שבו נערות מתבגרות מטפלות בזהות המגדרית שלהן, כשהן מנסות לסגל לעצמן את הדימויים שמציעה סביבתן התרבותית. גיל ההתבגרות הינו תקופה מכריעה בעיצוב מושג האני זהו השלב שבו הן מתחילות לכתוב את נראטיב הזהות של עצמן, עפ"י דגמי חיקוי שהן פוגשות בטלוויזיה ובחיים ועיבוד המושגים עם חברים השרויים בתוך תרבות משותפת. נערות מתבגרות נתונות היום במצב פרדוקסאלי, בגלל ההתפתחות הפנימית של התנועה הפמיניסטית והצמיחה החיצונית המואצת של סביבת התרבות המסחרית הגלובלית. (שם)

האתיקה באה להדגיש את הערכים והנורמות המקובלים או הנכונים במקצוע מסוים או בקבוצה מסוימת מה נכון, מה מוצדק ומה ההפך. הקוד האתי קובע את רף ההתנהגות הרצויה באותו מקום והוא נקבע על פי החברה. שוב ניתן לראות כי העולם מאד מושפע מהחברה והתקשורת בפרט, והם קובעים מה "נורמאלי" בעיני החברה - ההגדרה של "נורמאליות" או בתווך הנורמה היא מוגבלת מאד ומקבעת את האנשים לחשוב בצורה סטריאוטיפית ולא רחבה, לגבי "השונה" בחברה - זאת שכן משחקת כדורגל או כדורסל, מתאבקת ועושה ספורט שבעיני החברה נחשב כ"גברי" כי זה מה שהחברה קבעה והתקשורת המורכבת מאותם אנשים אשר מתנגדים לסיקור תקשורתי של נשים המשחקות בספורט גברי, מהסיבה שזה לא מה שהחברה רוצה - אז מה קדם למה הביצה או התרנגולת? האם האנשים לא רוצים לראות שקחניות בספורט גברי כיוון שזהו דבר לא מקובל בחברה ובתקשורת או שמא אין סיקור תקשורתי לנשים בספורט הגברי כי האנשים אינם מעוניינים לצפות בספורט זה.

נושא הפמניזם מתקדם עם השנים. היום אנחנו מבינים שהתקשורת יוצרת אצלנו מציאות (הבניית מציאות) וכי סיקור הספורט בצורה מסויימת גורמת להתייחסות למושא הסיקור באותה צורה. אני חושבת שמחקר זה, אשר חושף את  סיקור התקשורת כמשפיעה על ענפי הספורט יכול להציף את הבעיה ולהוביל למחקרים עתדיים שיוכלו לקדם את ייצוג הנשים בספורט "גברי"

שילוב נשים בספורט "גברי" בא לידי ביטוי באופן חריף בסרט
She is the man. בסרט ניתן לראות איך החברה חושבת על נשים אשר משחקות בענפי ספורט "גבריים". ויולה היא שחקנית כדורגל המשחקת יחד עם נבחרת הבנות בבית ספר. בתחילת הסרט הקבוצה נסגרת והבנות פונות אל המאמן של קבוצת הבנים ומבקשות שיצרפן. המאמן אינו מאמין בכישוריהן והן נדחות. ויולה מתחפשת לאחיה, לאחר שנודע לה כי הוא מתכוון לא להופיע במשך מספר שבועות בתחילת הלימודים. במהלך העמדת הפנים ויולה מתאהבת בחבר לחדרה, דיוק. ויולה, בהיותה אישה המחופשת לגבר, מגלה תכונות כמו רגישות, פתיחות ורצינות. יתר הבנות במוסד מגלות חיבה לתכונות אלו, ומתאהבות בויולה המחופשת לסבסטיאן. בסוף הסרט, מתקיים משחק כדורגל חשוב בין שתי נבחרות. באמצע המשחק, העמדת הפנים של ויולה מתגלה, והיא ממשיכה לשחק הודות לנחישות המאמן של קבוצתה. כעת בתור אישה, היא מבקיעה שער וזוכה עם קבוצתה במשחק. 

עצם העיניין שויולה התחפשה לאחיה על מנת להיות במשחק כדורגל מראה כאילו שמה שהיא רוצה זה לא תקין והחברה לא רואה את זה בעין יפה, האמא של וויולה מנסה לעשות ממנה ליידי וכדי להיות מי שהיא באמת רוצה להיות ומה שבאמת בא לה לעשות היא עושה תחת זהותו של אחיה. כלומר המציאות שבה היא חיה היא מעווותת אם היא צריכה להיזהר כדי חס וחלילה לא להיתפס משחקת כדורגל.

ניתן לראות שנשים לא זוכות להאדה רבה מידי ועצם זה שהן משחקות כדורגל החברה רובה לא רואה את זה בעין יפה, לא האמא שרוצה שוויולה תיהיה יותר נשית - תלבש שמלות תתגנדר כל היום ותיהיה ליידי, וגם המאמן של קבוצת הבנים שבז להן על רצונן להשתלב בקבוצה. וויולה נאלצה להסתיר את זהותה ולהתחזות לאחיה על מנת לשחק בקבוצת הכדורגל היריבה. עצם התחזותה של וויולה לאחיה מראה כי החברה אינה שלמה עם נשים שמשחקות בספורט שנחשב גברי, אך יש אנשים שהחברה כנראה לא משפיעה עליהם, כי עובדה שלאחר שהתגלתה זהותה האמיתית של וויולה המאמן של קבוצת אלרייה אישר לה להמשיך לשחק ללא קשר למין שלה.